פסק-דין בתיק ת"א 4268-03-09

כללי

1.         התובע- יליד 1990, נפגע בתאונת עבודה ביום 16/5/07 (להלן: "התאונה") כשהיה כבן שבע עשרה ועובד של הנתבעת 1, שהייתה במועד הרלבנטי בעלים של סופרמרקט .

            עובדות אלה הן למעשה בין הבודדות שעליהן אין מחלוקת בין הצדדים להליך.

            מעבר לכך- חלוקים הם ביניהם כמעט בכל דבר ועניין, הן בשאלת החבות (ובכלל זה  נסיבות התאונה והאם ארעה כנטען על ידי התובע, סיווגה כתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לתאונות דרכים, התשל"ה -1976 (להלן: "חוק הפלת"ד")- אם לאו, אחריות מי מהצדדים כנגזרת מההכרעה המתבקשת בשאלת הנסיבות והסיווג), והן בשאלת גובה הנזק.

גרסאות הצדדים באשר לנסיבות ותמצית טענותיהם בקליפת אגוז

2.         התובע טוען בכתב התביעה כי נפל בשטח הסופרמרקט משיני כלי שהיה מלגזה נוסעת (להלן: "המלגזה") עליהן עמד, ואשר הייתה נהוגה על ידי הצד השלישי מס' 2 (להלן:"שריקר"). מדובר היה על פי הנטען במשחק שיזם שריקר אשר שידל את התובע לעלות על שיני המלגזה והתובע הסכים לכך מחשש לסרב להפצרות הנ"ל, שהיה מנהלו.

            שריקר, לגרסת התובע, אף הפעיל עליו לחץ לדווח בבי"ח ביום התאונה כי נפל מסולם  ולא ממלגזה.

            תביעת התובע הוגשה בשתי עילות חלופיות: האחת, לפי חוק הפלת"ד כנגד נתבעת 1-  המעבידה (להלן:" היפר דודו"), כבעלים של המלגזה וכנגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית"), הואיל ואין חולק שלשריקר לא היה אותה עת רישיון בתוקף לנהיגה על מלגזה.  במסגרת עילת התביעה הפלת"דית טוען התובע, בין היתר, כי מדובר במלגזה המהווה  "רכב מנועי" על פי החוק הנ"ל.

            השניה - בעילה מכח פקודת הנזיקין כנגד הנתבעת 1, כמעבידתו אותה עת, היה ויקבע כי נסיבות התאונה  כנטען על ידי התובע אכן התרחשו  אך כי אינן מהוות "תאונת דרכים" על פי חוק הפלת"ד.

3.         היפר דודו, כנתבעת וכצד שלישי 1 בהודעת "קרנית" (כמפורט בהמשך), גורסות כי נסיבות התאונה אינן כמפורט בתביעה, וכי גרסת התובע בדבר נפילה משיני מלגזה נולדה מאוחר יותר לצורך התביעה. לשיטתה-  אף אם כך אירע, הרי שאין מדובר ב"תאונת דרכים".

            בנוסף- טוענת היא כי "המלגזה" אינה מהווה "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד ועוד כי  ככל שהייתה נהיגה במלגזה בעת התאונה, הרי שזו נעשתה ע"י שריקר, ללא רשות והיתר של היפר דודו  הבעלים של המלגזה וכי לכן היא פטורה מחבות על פי חוק הפלת"ד במסגרת הודעת צד שלישי של קרנית כנגדה.

            באשר לעילה הנזיקית - טוענת היפר דודו שאין עליה חבות לאשר אירע.

4.         אף  "קרנית"  טוענת שאין לקבל את גרסת התובע מכתב התביעה באשר לנסיבות. ככל שזו תתקבל - טוענת גם קרנית שאין מדובר ב "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

            מוסיפה קרנית וטוענת כי היה ויקבע שמדובר ב "תאונת דרכים"- הרי שצדדי ג' בהודעה שהגישה, חבים כלפיה מכח סעיף 9 לחוק הפלת"ד, שהרי אין חולק, כאמור, כי לשריקר לא היה במועד התאונה רישיון נהיגה לנהיגת מלגזה.

5.         גם שריקר טוען שמקור תביעת התובעת בתרמית ובדיה וכי התאונה אירעה תוך נפילה מסולם.

            בנוסף- טוען שריקר כי נסיבות התאונה המפורטות ע"י התובע והמוכחשות, אינן מהוות "תאונת דרכים" וכי לכן זכות השיבוב של קרנית מכוח חוק הפלת"ד אינה חלה.

            עוד טוען שריקר כי הואיל ואין תביעה ישירה מצד התובע כלפיו, הרי שמלכתחילה דין התביעה כנגדו להדחות - הן בעילה פלת"דית (באשר לא צורף כנהג) וכי זהו גם דינה של התביעה בעילה הנזיקית, באשר אין כנגדו, בעילה זו, לא תביעה עיקרית ולא הודעת צד ג' של הנתבע 1 (היפר דודו) כמעביד.

6.         צד ג' בהודעת נתבעת 1 (להלן:" אליהו")- מבטחתה של "היפר דודו" בביטוח חבות מעבידים, טוענת שיש לקבל את גרסת התובע בכתב התביעה באשר לנסיבות, כי אלה מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק וכי משום כך חל עקרון יחוד העילה שבגינו לא ניתן לחייב את מי מהצדדים לרבות "אליהו" בפיצוי על פי פקודת הנזיקין.

            בנוסף- טוענת "אליהו" כי גם היה וייקבע אחרת בכל הנוגע לסיווג התאונה, דין ההודעה כנגדה להדחות, באשר הפוליסה הרלבנטית וההודעה על תאונה לא צורפו. כן טוענת אליהו כי הפוליסה הרלבנטית ממילא אינה מכסה נזק שנגרם כתוצאה מ"תאונת דרכים" או ממשחקים שאינם קשורים בעבודה.